תגידו ביי ל-bounce rate וזמן שהייה, ותכירו את המדדים החדשים בגוגל אנליטיקס 4

אני חושב שהמדדים הכי פופולארים ביוניברסל אנליטיקס (“האנליטיקס הישן”), אחרי sessions ו-users, הם bounce rate וזמן שהייה.

בגוגל אנליטיקס 4 המדדים הללו לא קיימים בכלל, אבל יש מדדים אחרים שמחליפים אותם.

אנשים שמתחילים להשתמש בגוגל אנליטיקס 4, מחפשים את המדדים הישנים ומתאכזבים כשהם לא מוצאים אותם, ולכן בפוסט הזה אני רוצה להסביר לכם איך להשתמש במדדים החדשים, ולמה הם עדיפים בהרבה על פני המדדים הישנים.

חשוב לקרוא את הפוסט לעומק, כי אם לא תבינו איך המדדים מחושבים – אתם עלולים להגיע לתובנות מוטעות.

הקדמה – איך חושבו המדדים הישנים

נתחיל מ-bounce rate, שמלמד אותנו מה אחוז הגולשים שנטשו את האתר.

מה נחשב ל”נטישה של האתר”?

אז זהו שזה לא קשור ל-30 דקות של הסשן (כמו שהרבה חושבים) וגם לא (רק) למספר הדפים בהם הגולש ביקר, אלא לכמות ה-hits שנשלחו במהלך הסשן.

hit יכול להיות page view, event או transaction.

bounce הוא “סשן שהסתיים אחרי hit אחד”.

כלומר, גולש שהגיע לאתר וצפה בעמוד אחד בלבד, ולא ביצע שום event או טרנזקציה, נחשב ל-bounce.

bounce rate זה פשוט מאוד היחס, כלומר אחוז הביקורים שהוגדרו כ-bounce לחלק לסך הביקורים.

ואיך חושב זמן שהייה בגוגל אנליטיקס הישן?

אז גם פה אני אנפץ מיתוס, ואגיד לכם שלגוגל אנליטיקס אין שום דרך לדעת כמה זמן באמת הייתם באתר.

לצורך העניין, אם גולש נכנס לפוסט בבלוג וקורא אותו במשך 20 דקות, ובעל האתר לא שלח שום event במהלך 20 הדקות הללו – הביקור הזה יחשב בתור bounce, וזמן השהייה שלו יהיה 0.

כן כן, אפס עגול.

למה זה קורה?

כי גוגל אנליטיקס מחשב את זמן השהייה כ”הזמן שבו בוצע ה-hit האחרון של הסשן, מינוס הזמן שבו בוצע ה-hit הראשון”.

למשל אם ה-hit האחרון היה איוונט שנשלח בשעה 9:05, וה-hit הראשון היה page view שנשלח בשעה 9:00, אז זמן השהייה יהיה 5 דקות.

כמו שכתבתי קודם, אם גולש נכנס לדף מסוים ושהה בו באופן פעיל במשך 20 דקות (גלל הקליק וכו’), אבל בעל האתר לא שלח שום איוונט במהלך ה-20 דקות הללו – זמן השהייה יהיה 0 כי גוגל אנליטיקס חייב שני hits כדי להיות מסוגל לחשב את זמן השהייה.

שימו לב לדוגמא שלפניכם, שבה זמן השהייה של 9,196 סשנים הוא 0, וזה כמובן משפיע על זמן השהייה הממוצע שמופיע בדוחות בתור 02:53, בזמן שזמן השהייה האמיתי של אלו שלא נטשו הוא 04:49:

איך הדברים עובדים בגוגל אנליטיקס 4?

קודם כל, במקום bounce rate יש engaged sessions, ובמקום session duration יש engagement time.

לכאורה הייתי מצפה ש-engaged session יהיה המספר המשלים ל-bounce rate.

כלומר אם יש לי 60% bounce rate, זה אומר ש-60% “נטשו” את האתר ו-40% ביצעו מעורבות.

אז זהו שלא, מכיוון ש-engaged session בגוגל אנליטיקס 4 מוגדר בתור ביקור שבו בוצעו אחת או יותר מ-3 הפעולות הבאות:

1. צפייה ב-2 עמודים ומעלה.
2. ביצוע המרה (conversion).
3. שהייה פעילה באתר במשך 10 שניות לפחות.

ביקור שבו בוצעו אחת או יותר מ-3 הפעולות הללו יחשב בתור engaged session, וכפי שאתם רואים זה לא קשור בכלל לאופן שבו מחושב מדד ה-bounce הישן.

עכשיו תוכלו להבין ש-engagement rate זה פשוט engaged sessions לחלק לסך ה-sessions:

הסיבה שמדד ה-engagement rate מדוייק יותר מ-bounce rate, היא מכיוון שבאתרי תוכן, עמודי נחיתה, או כל אתר אחר שבו הפעילות באתר לא בהכרח נמדדת באמצעות מעבר בין דפים, מדד ה-bounce היה רחוק מאוד מהמציאות, ולא נתן אינדיקציה טובה למעורבות הגולשים באתר.

האופן שבו גוגל אנליטיקס 4 מחשבת את ה-engagement פותר את הבעיה בצורה מסויימת, וגם אם זה לא מושלם, זה הרבה הרבה יותר טוב ממה שהיה בעבר עם ה-bounce rate.

ואיך עובד זמן השהייה בגוגל אנליטיקס 4?

כפי שהסברתי קודם, בגרסא הישנה של גוגל אנליטיקס יש בעיה לחשב את זמן השהייה, וגוגל אנליטיקס 4 תוקף את הבעיה בצורה מקורית.

קודם כל, במהלך הביקור, ובתנאי שהגולש באמת פעיל באתר, גוגל שולחת באופן אוטומטי איוונטים בשם user_engagement.

אין הגדרה מדוייקת מתי האיוונט הזה נשלח, אבל לפי גוגל זה קורה “periodically, while the app is in the foreground”.

כלומר, כל עוד הגולש פעיל באתר/אפליקציה ולא סוגר אותם.

בנוסף, מדי פעם גוגל מצרפת לאיוונטים את הפרמטר engagement_time_msec, שמודד כמה זמן הגולש היה פעיל באתר מאז הפעם האחרונה שהפרמטר הזה נשלח.

תראו לדוגמא את האיוונטים שנשלחו בסשן שעשיתי:

האיוונט הראשון שנשלח (עוד לפני page_view) זה user_engagement, והוא נשלח ללא הפרמטר engagement_time_msec:

לאחר מכן, באופן דיי מיידי, נשלח איוונט page_view והוא כולל את הפרמטר engagement_time_msec. המספר הוא 5 מילי-שניות שזה כלום זמן, בגלל שזה האיוונט הראשון שנשלח ולכן הגולש לא הספיק לעשות כלום באתר:

לאחר מכן איוונט popup_impression שכולל גם הוא את הפרמטר engagement_time_msec. המספר 20,271 מבטא כ-20 שניות, שזה הזמן שהייתי פעיל באתר מאז האיוונט האחרון:

ועוד איוונט אוטומטי של user_engagement שכולל גם הוא את הפרמטר engagement_time_msec:

ואז איוונט של page_view, אבל הפעם ללא הפרמטר engagement_time_msec:

וכן הלאה.

אני מניח שהבנתם את הנקודה…

חשוב להדגיש שאם מזערתם את החלון, עברתם לטאב אחר או שלא הייתם פעילים עם העכבר – הטיימר של engagement_time_msec לא ימדוד את הזמן הזה בתור זמן שהייה באתר, וזה שיפור עצום לעומת מה שהיה באנליטיקס הישן.

תחשבו על גולש שנכנס בבוקר למשרד, פותח אתר חדשות ומשאיר אותו פתוח בזמן שהוא הולך להכין קפה.

כעבור 29 דקות הוא חוזר למחשב, ומתחיל לקרוא את חדשות הבוקר.

ביוניברסל אנליטיקס הישן, אותן 29 דקות יכללו בזמן השהייה של הסשן למרות שהגולש בכלל לא היה ליד המחשב באותו זמן.

בגוגל אנליטיקס 4 לעומת זאת, הטיימר ייעצר אם הגולש לא עשה שום פעילות, ולכן אותן 29 דקות לא יכללו במדידה.

וזה מביא אותי לנקודה חשובה מאוד שצריך לזכור – המדד Average engagement time per session בגוגל אנליטיקס 4, לכאורה מחליף את המדד זמן שהייה (avg. session duration) באנליטיקס הישן, אבל למעשה הוא מדד שונה לחלוטין.

בעוד session duration מודד את הזמן שעבר בין ה-hit הראשון לאחרון, Average engagement time per session מודד את הזמן האמיתי שבו הגולש היה פעיל באתר, באמצעות סכימה של כל הערכים שנשלחו בפרמטר engagement_time_msec במהלך הסשן.

לסיכום

אני יודע ש-bounce rate וזמן שהייה, או engagement rate ו-Average engagement time per session הם מדדים פשוטים (לכאורה) ולא הייתי צריך להשקיע 952 מילה כדי להסביר לכם מה המשמעות שלהם.

רק לכאורה…

אם לא הייתי נכנס לעומק, אני מאמין שרוב האנשים לא היו יודעים מה המשמעות האמיתית של המספרים, ובלי להבין מה המספרים אומרים – המסקנות שהייתם מגיעים אליהן היו מוטעות.