כמה מילים על ניהול consent של פיקסלים באמצעות תג מנג’ר

לאחרונה נתקלתי בכמה מקרים של ניהול consent עם תג מנג’ר, וראיתי לנכון לכתוב על זה פוסט קצר.

מה זה consent?

בגדול, consent זה החלון הקטן שקופץ לנו כשאנחנו נכנסים לחלק מהאתרים ומבקש מאיתנו אישור להשתמש בעוגיות.

יש המון פרטים משפטיים סביב הנושא הזה שאני לא רוצה להכנס אליהם, כמו מי צריך להשתמש ב-consent management, מה מותר/אסור לשלוח לפני שהגולש בוחר אם הוא מאשר או לא, וכל מיני שאלות משפטיות שאני לא נכנס אליהן כרגע.

רק בשביל הדוגמא – שימו לב לחלון שקופץ לי כאשר אני נכנס לאתר split.io:

אם אני לוחץ על more details נפתח לי חלון שמאפשר לי לראות מידע על כל עוגיה, מי משתמש בה ולמה היא נועדה:

שימו לב לעוגיות שנוצרות אוטומטית כשאני נכנס לאתר, עוד לפני שאני בוחר אם לאשר או לסרב לעוגיות:

ואם אני עושה Reject All – כל העוגיות נמחקות ורק זו נוצרת.

אתם יכולים לראות שמצוין false ליד כל סוגי האישורים (ארחיב על זה בהמשך).

ניהול consent עם גוגל תג מנג’ר

אז בהנחה שכבר יש לכם מערכת לניהול consent באתר, בואו נראה איך מנהלים את זה עם גוגל תג מנג’ר.

קודם כל, אם פעם היו לנו 3 איוונטים שנשלחו בטעינה של העמוד, כיום תוכלו לראות גם את Consent Initialization:

האיוונט הזה אמור להיות הטריגר של מערכת ניהול ה-consent שלכם, שצריכה לפעול לפני כל תג אחר.

למשל:

בתג מנג’ר קיימים 5 סוגים של consent:

ad_storage – שמירת מידע בהקשר של פרסום (למשל גוגל אדס)

analytics_storage – שמירת מידע שקשור לניתוח נתוני הגלישה (למשל גוגל אנליטיקס)

functionality_storage – שמירת מידע על הגולש בהקשר של השימוש באתר, כמו למשל בחירת שפה

personalization_storage – התאמה אישית של התוכן, כמו למשל מוצרים שיכולים לעניין אותי בהתאם למוצרים שקניתי בעבר

security_storage – שמירת מידע בהקשר של אבטחה

בדוגמא שהבאתי למעלה השמות קצת שונים, אבל מה שמעניין אותנו זה בעיקר marketing ו-statistics:

איך דואגים שהתגים ישלחו רק אם יש אישור מהגולש?

עכשיו העניין הוא כזה.

לרוב המערכות הגדולות שמנהלות consent יש אינטגרציה מובנית עם התג מנג’ר (כאן תוכלו לראות טבלה עם המערכות הנתמכות).

זה אומר שברגע שהתקנתם את מערכת ה-CMP (למשל One Trust או CookieBot), התג מנג’ר יודע לקרוא את העוגיה שנוצרה על ידי המערכת כאשר הגולש בחר את העדפותיו.

לאחר מכן, אם תלחצו על Advanced Settings ואז Consent Settings בתחתית התג, תוכלו לראות שיש 2 סוגים של תגים:

1. תגים עם בדיקה מובנית של consent, כמו גוגל אנליטיקס או גוגל אדס.

התגים האלו בודקים באופן אוטומטי אם הגולש נתן אישור, ואם לא – הם לא נשלחים.

כדי לחסום את התגים הללו אין צורך לייצר טריגר שחוסם את השליחה שלהם, כפי שראיתי בכמה מקרים.

כמובן שאם אתם ממש רוצים (או צריכים) אתם יכולים להוסיף הרשאות נדרשות לתגים הללו, ואז התג מנג’ר ישלח את התג רק אם הגולש יאשר את כל ההרשאות שבחרתם:

2. תגים ללא בדיקה מובנית של consent

למשל תגים מסוג Custom HTML, שבהם משתמשים הרבה פעמים לטובת פיקסלים של מערכות פרסום כאלו ואחרות.

בתגים הללו אין בדיקה מובנית של הרשאות, אבל תוכלו להוסיף את ההרשאות הדרושות בעצמכם:

סיכום

התג מנג’ר מאפשר לנהל את ההרשאות הדרושות לשליחת התגים בצורה קלה ויעילה.

כל מה שאתם צריכים זה לקבל מהגולש את ההרשאות המתאימות באמצעות מערכת ניהול הרשאות (CMP – Consent Management Platform), ואז להגדיר בתגים הרצויים את ההרשאות הדרושות.

בתגים של גוגל יש לכם כבר הרשאות מובנות, ובשאר התגים תצטרכו לבחור את ההרשאות הרצויות תחת התפריט Advanced Settings.

כיום יש 2 טמפלטים של CMPs בתג מנג’ר. צרו תג חדש, חפשו CMP ותראו שם את Cookiebot ו-Consentmanager.